אז שמרתי את הבלוג הזה כבר תשע שנים, אבל רק בשלוש האחרונות התחלתי לקחת אותו ברצינות. וברצינות אני מתכוון ללא פוסטים ספורדיים, תמיד נטוורקינג בוורדפרס ומתנהג כאילו אני יודע מה אני עושה.
העניין הוא שמעולם לא הרווחתי שקל מהבלוג שלי, ואני לא יכול להשתמש בו כדי למכור שום דבר גם אם הייתי רוצה.
אבל זה שלא זכיתי בתגמולים כספיים לא אומר שלא הרווחתי מ’ללכת מקצוענית’ בכל הנוגע לבלוגים. אז מה שם דומיין וחשבון וורדפרס בתשלום יכולים להביא לך? תן לי לספור לך את הדרכים.
1. אתה זוכה למצוץ כל הזמן בכתיבה
לא יכול להפסיק למצוץ אם אתה לא מפסיק לכתוב. ותחזוקת בלוג היא בדיוק זה: אתה מבאס לנצח נצחים.
החדשות הטובות הן ששום דבר לא נמשך לנצח. אז ברוח דומה, לא תתבאס לנצח. כי אתה תהיה מת. אבל עד אז, אתה מקבל את השמחה של להוציא עבודה שאתה קצת לא מרוצה ממנה אבל לא ממש יכול לשים את האצבע על הסיבה.
זה טוב להיות צנוע. ואני אוהב שמזכירים לי שאני יכול לעבוד כל החיים שלי ועדיין לא להגיע לשום מקום עם הכתיבה שלי. בגלל זה אני מחזיק את הבלוג. כי התזכורת הזו היא הדבר היחיד שגורם לי לעבוד קשה יותר.
2. תעריך שמשלמים לך על המילים שלך
“אל תקבל שום דבר פחות מ-50 סנט למילה”, הם אומרים. הֵם בהיותם סופרים מבוססים שכף רגלם בדלת ההוצאה לאור. “אל תיתן להם לנצל אותך.” אוֹתָם להיות מי שיש לו כסף.
ובכן, הנה שאלה במתמטיקה בשבילך. האם הייתם משלמים לסופר בכיר סכום זהה לזה של זוטר? מה עם מתמחה?
זה אותו דבר עם כתיבת הופעה. אתה לא יכול לצפות שמתמחה שווה ערך לפרילנסר ירוויח את התעריף הרגיל של 50 סנט למילה. אז באופן טבעי, הסופרים הצעירים יותר רָצוֹן צריך לוותר על מותרות מסוימות שנדחקו לוותיקים.
סופרים יצטרכו להיות מנוסים, מחוברים היטב או זולים כדי לקבל תשלום. ונחשו איפה זה משאיר סופרים חדשים חסרי ניסיון? כנ”ל.
אבל בלי פחד! שמור בלוג והתרגל לכתוב בחינם, ואפילו שני סנט למילה ייראה כמו חלום!
לעזאזל, אפילו הייתי מוכר את הספרות שלי בפחות מזה אם זה אומר שאחרים יקראו אותה.
3. תתרגלו לדבר אל חדר ריק
אני אוהב לדמות כתיבה ללילה של מיקרופון פתוח. כל מי שמעז לחשוף את נשמתו זוכה להתמודד מול קהל. רק שמעט מאוד צופים מגיעים למקומות האלה.
אבל תעשה את זה מספיק זמן, וסייר כשרונות עשוי להגיע להופעות שלך. או שתמצוץ מזה עד שתהיה טוב, ובאופן טבעי תבדל את עצמך מהאנשים שלא משקיעים את העבודה.
להופיע עם קהל יש ריגוש, אבל כדי באמת להעריך את זה, תצטרך קודם כל להתרגל לדבר עם קהל של שניים – אחד מהם הוא אמא שלך.
כתבתי בבלוג כבר כל כך הרבה זמן שזה מרגיש כאילו אני מדבר לעצמי בכל פעם שאני כותב, אז אני בסדר אם אף אחד לא קורא את זה. אבל אז בא הקורא המוזר כמוך ומשאיר תגובה וזה עושה לי את היום.
4. אתה יכול ליהנות מאי הנוחות שיש לך רעיונות כשאין לך עם מה להקליט אותם
הכותרת אומרת הכל.
5. אתה זוכה להיות פרפר חברתי
כן, קראתם נכון. להיות ב-WordPress, במיוחד, נותן לך את ההכשרה שאתה צריך כדי לשפר את משחק הסמול טוק שלך. המלכוד? אתה צריך לרשת קודם.
עכשיו, אני מסוג האנשים שאהבו את תקופת הנעילה. אז אם מישהו מקבל כרטיס חבר פלטינום במועדון המופנמים, זה הולך להיות אני.
וזו הסיבה שכאשר קיבלתי את העבודה החדשה הזו שדורשת לפגוש זרים ארבעה ימים בשבוע, למעשה שקלתי לשנות קריירה כדי להיות מאבטח במשמרת לילה. או רופא חולים. לפחות לא מצפים ממני להכיר שם חברים. אבל אני סוטה. (גַם, תעקוב אחריי באינסטגרם אם אתה נהנה לראות אותי נלחם בהסתגרות שלי בכל יום.)
אז כשאני אומר שהתגובות בוורדפרס אפשרו לי להסתגל בשיחות, אני מתכוון לזה. זה אפשר לי לזקק את המידע המתאים מכל פסקה – או נתח שיחה – ולהשיב בלי יותר מדי מחשבה.
החיסרון היחיד הוא שאני לא יכול לשלוח אנשים לתיקיית הספאם אם הם מנסים למכור לי ‘תוספי בריאות’ לא רצויים.
6. אתה יכול להגיד למעסיקים הפוטנציאליים שלך שאתה סופר
אין כתיבה שפורסמה? אין בעיה. הפוסטים שלך נחשבים כמאמרים שפורסמו. בעיקר בגלל שברוב הפעמים, כאשר מעסיקים מבקשים ממך את תיק העבודות שלך, הם רק רוצים לדעת איך אתה כותב.
והכתיבה הגולמית שלך בבלוג שלך אומרת להם הרבה יותר ממה שכתבה ערוכה במגזין תספר.
בנוסף, יש רק משהו במי שכותב בלי לקבל תשלום שמחמם את המעסיקים לשלם לך בפועל.
אם היה לי כסף להעסיק סופרים, בהחלט הייתי רוצה את המועמד שכתב על דעת עצמו, לעומת זה שמעולם לא דאג לכתוב דבר בחייו.
7. אתה זוכה ליהנות מהלחץ של עבודה, בלי העבודה
האם אתה מתרחק מהזכרת המילה ‘סטרס’? אולי זה עצבני מדי בשבילך? האם אני מטורף מדי זכר סיגמא YOLO GaryVee?
אבל אני מתכוון לזה. לחץ עושה לך טוב. כמות בריאה ממנו, לפחות. הייתה לי הזכות להיות חסרת לחץ בעבר. ואני יכול לומר בבטחה שלהיות חסר לחץ זה בעצם די מלחיץ, ולעבור תקופות לחוצות בחיי אפשרה לי לצמוח.
זה פרדוקס מוזר, אבל זה נכון. אני יכול לתת לך חיים של מאי טאיס על החוף וכנראה שתתחנן לתאריך יעד לבלוגים לפני שיגמר השבוע.
זה מה שאני מקבל מניהול הבלוג הזה. אני מפרסם שבועי כבר שלוש שנים, ואני לא מתכוון לשבור את השרשרת הזו לכלום. וזו הסיבה שכאשר יום שני ולא כתבתי פוסט ביום שלישי, אני מתחיל לוותר על כל הפעילויות הלא פרודוקטיביות כמו גלילה אבדון בטלפון שלי רק כדי שאוכל לדבר עם חדר ריק.
כל מה שאני צריך לעשות הוא להפסיק לשלם עבור חשבון הוורדפרס שלי ואני אשתחרר מגורמי הלחץ השבועיים שרודפים אותי כל כך. אבל זו תהיה המקבילה שלי למאי טאיס על החוף. ואני מעדיף להישאר פיכח, אם אתה יודע למה אני מתכוון.
אתה בדרך הנכונה
אם אתה קורא את זה, רוב הסיכויים שאתה בלוגר בעצמך. בטח שאלתם את הסיבות שלכם להישאר, ואני יודע שאם אי פעם כתבת בבלוג, בהחלט חשבת להפסיק.
אבל לפעמים זה לא קשור לתוצאות. לפעמים מדובר במציאת המשמעות ביצירה, למרות שאולי אין.
אני יודע עד כמה בלוגים יכולים להיות חסרי תודה. כי אין הרבה סיבות למה מישהו יעשה את זה שנים על גבי שנים. אבל רשמת רק שבע סיבותהיית חושב, ואתה צודק.
אבל המצאתי את כל זה. הייתי צריך לעמוד בדד-ליין, אז הייתי צריך להמציא משהו.
הדבר המוזר הוא, שאני די מרוצה מהיצירה של השבוע, ולא הייתי מעלה אותה, לולא היה לי את הפוסט הזה לכבד.
אז כן. שמור על הבלוג שלך. הסיבות שלך יבואו מאוחר יותר.
אני אהיה כנה כאן: אני רוצה את כתובת הדואר האלקטרוני שלך. זאת כדי שאוכל להמשיך לשלוח לך עוד תוכן (בלעדי) למקרה שהאתר הזה ייפול. בנוסף, אתה מקבל גם מדריך חינם כיצד להגדיל את הבלוג שלך.
