האם צפית בסרט 300?
אני שואל כי אני אוהב את האינטרו הזה על חייו של ליאונידס. זה לא היה הריב או הסגפנות שהביאו אותי. זה החלק שבו הוא נזרק לטונדרות הקפואות כדי להסתדר בעצמו. נגד הקור וטיגריסי הצבר.
אני יודע שזה בדיה, אבל הסצנה הזו הייתה בוסית.
כמובן, אני לא מסכים לעשות את אותו הדבר, במיוחד מאז נכחדו נמרי שן הצבור. אבל הרעיון עצמו מדגיש נקודה שאני מאמין בה בתוקף: זֶה אתה צריך להיות האדם שיעבור בין מדורות חייך.
אף אחד אחר לא יכול לעשות את זה בשבילך. במיוחד כשזה נוגע לכיבוש הספק העצמי שלך. ולמה שהם בכלל יעשו זאת? יש להם ספקות משלהם לדאוג להם.
אבל הנה המלכוד. התגברות על הספק העצמי כרוכה בהתמודדות עם הספק עצמו, שפירושו התמודדות אמיתי אתגרים. כמו לרוץ 100 ק”מ. או עוצרים את הנשימה למשך חמש דקות. או לנסות לשמור על פנים ישרות כאשר למישהו יש אוכל בשיניים.
מותו של ספק לא קורה בארץ האפשרי. לעזאזל, זה אפילו לא קורה בארץ הסבירים. זה ניתן לגילוי רק בלא נודע. והבעיה עם זה היא שאנשים לרוב יחשבו שאתה משוגע על הניסיון.
רק תסתכל על דיוויד גוגינס. או קורטני דאוולטר. הודיני או מארי קירי.
זו הסיבה שאנשים מנסים לכבוש את האוורסט או לשחות מעבר לתעלת למאנש. לא בגלל שיש להם משאלת מוות, אלא בגלל שיש להם לא יודע אם הם יכולים לעשות את זה.
למרבה האירוניה, שם אתה בונה את האמונה שלך בעצמך.
ללמוד להיות הכבאי של עצמי
לאחרונה קיבלתי על עצמי תפקיד שדורש טיפה יותר מנהיגות ממה שאני רגיל אליו. אבל בגלל שזה קשור לכתיבה, אני לגמרי מאמינה ביכולת שלי להתמודד עם הפוסט.
זה בגלל שביליתי שנים בכתיבה, עריכה והתנסות במילה הכתובה, לא רק לעבודה, אלא גם על דעת עצמי.
זה כולל צורך לכתוב 2,000 מילים תוך כדי 16 שעות ביום, כמו גם להצדיק את עבודתי בפני עורכים קשוחים במיוחד.
להבדיל את זה לימי כמנהלת סלון, שבהם לא היה אכפת לי מספיק מהתספורת כדי להתקדם מעבר לנישות שנהניתי בהן (גזירה וצביעה).
הכישורים שלי לא עמדו בקנה אחד עם הקולגות שלי, לא הרווחתי עמלה כמוהם, ולא יכולתי לשמר כל כך הרבה לקוחות. החלק הגרוע ביותר היה שהתחמקתי כל הזמן מכל אתגר שנקרה בדרכי.
כאילו הייתי מדברת על לקוחות שלא לסלול את שיערם כי לא הייתי בטוחה בכישורים שלי. ואמר שהמיומנויות ימשיכו להידרדר כי לא העזתי ללכת דרך האש.
לכן אני אסיר תודה על שגיליתי את הכתיבה. לא רק בגלל החוויות וההכנסה שזה הביא לי, אלא גם בגלל השיעורים שזה לימד אותי על עצמי.
הילחם בשריפות שלך
זה תלוי בך להתמודד עם האתגרים שלך. כשזה מגיע להתגבר על הספק העצמי, אתה לא יכול למיקור חוץ את העבודה.
אני לא הולך לספר לך אֵיך אבל לעשות את זה. הדרך הזו היא שלך לגלות. אבל אני יכול לשתף איך אני עשה את זה. וזה על ידי שאיפה להיות האדם שאני מכבד.
אני יודע שאני עושה את זה נכון כשאחרים מתחילים לשאול אותי איך אני עושה את זה – בצורה של מיילים המבקשים הדרכה בכתיבה, למשל. או חבר שמבקש ממני להיות המאמן הפיזי שלו.
אם יש משהו שאתה לוקח מהפוסט הזה, תן לזה להיות שהרגשות השליליים של החיים יכולים להכפיל את עצמו כג’ירוסקופ.
כי ספק עצמי זה לא כיף. גם לא פחד, שעמום או אשמה. אבל הם כן להדגיש את הפערים בחייך. התחומים בהם ניתן להשתפר. בדיוק כמו כאב, הם רוע הכרחי.
ואם שֶׁלִי ספק עצמי הוא כל מה שצריך ללכת לפיו, אני הולך להיות סופר די בועט בעתיד. כל מה שאני צריך לעשות זה להמשיך ללכת דרך האש.
היו חלק מהניוזלטר שלי לעוד תוכן כזה (שלא תקבלו במקום אחר באתר). כולל גם מדריך חינמי כיצד להצמיח את הבלוג שלך באמצעות אומנות ההערות.
