רק אני בהומור טוב על גיל 40

2
רק אני בהומור טוב על גיל 40

כתבתי גרסה של הפוסט הזה בעבר, אבל זה היה לגבי שיעורים. למרבה הצער, למידה לא נמצאת על הפרק היום. במקום זאת, אני רק הולך להתפרע.

ובעוד שיש לי לא מעט חודשים לפני הארבע הגדולות שלי – הו, חשבתי שאתחיל בראש לגבי מה שאני חושב על גיל 40.

האם זה הולך להיות פוסט שימושי? כנראה שלא. האם זה יעזור לך למצוא נחמה? אולי. מה שהכי חשוב הוא ההבנה שכולנו במסע חד-כיווני. אז הכי טוב אנחנו צוחקים על עצמנו כל עוד אנחנו יכולים.

וזה בדיוק מה שאני הולך לעשות.

1. אני עדיין נראה צעיר

התברכתי בפנים צעירות. אני יודע את זה כי אני תמיד שופט לא נכון על ידי עשור כשזרים משחקים איתי את משחק ניחוש הגיל. אני זוכר שחזרתי לקולג’ בגיל 27 ונשאלתי אם זה עתה סיימתי את בית הספר התיכון.

“תהיה אסיר תודה על זה,” זה מה שאנשים מבוגרים בעלי כוונות טובות אומרים. ואני בבוקר אסיר תודה. אבל היותו של בנג’מין באטון מציג גם מערך אתגרים משלו, התקדמות הקריירה היא אחד מהם.

קשה למצוא תפקיד ניהולי עם פנים כמו שלי. לא רק שאני צריך לעבוד קשה יותר, אלא שאני צריך להוכיח את עצמי יותר כשאני מוביל צוות שנראה כאילו כולם יכולים להיות הדודים והדודות שלי.

אולי טיפוס בסולם הארגוני זה לא משהו שאני בנוי אליו, בדיוק כמו שאני לא יכול לצפות להצטרף ל-NBA בגודל 5’6 אינץ’.

אני כולי בעד להאמין בבלתי אפשרי, אבל אתה חייב לשחק גם בנקודות החוזק שלך, נכון?

ראש מזרקה

כנראה שתיתי ממעיין הנעורים ולא ידעתי זאת. צילום: אגור מיזניק

2. הגוף שלי הוא מקדש, והוא מתפורר

פעם הייתי קומץ בתור ילד, לאחר שהתחלתי לעשן בגיל 14. אמא שלי תמיד התחננה שאפסיק ואמרה: “אתה לא תרגיש את זה עכשיו. אבל תעשה זאת כשתתבגר.”

אף פעם לא היה אכפת לי מזה, אבל השנים האחרונות שינו את דעתי. מאז הפסקתי לעשן, אבל המילים של אמי עדיין נכונות.

הכל יש לי תוצאה. פעם הצלחתי להשתכר משתי פחיות בירה. עכשיו אני צריך שישייה כדי להרגיש זמזום, מה שאומר גם הנגאובר מגעיל יותר בשביל פחות כיף.

הדבר הטוב בסובלנות העולה שלי הוא שהאלכוהול איבד את הברק שלו. מאז גם אני הפסקתי לשתות, אבל עכשיו יש לי אויב חדש: סוכר.

הגזימו עם הסופגניות ואני מוצאת את עצמי בטירוף לשארית היום. מורידים משקה ספורט על בטן ריקה ואני מתרסקת כעבור שעה.

מה הלאה? צריך לוותר על הליכה כי זה מכביד על המפרקים? אני לא יודע. אבל אני כן יודע שבמקדש שלי אין שיפוצניק, אז כדאי לי לשמור על קירותיו בתוליים.

3. אני עדיין מגלה תחושות זרות

אני אולי נראה צעיר, אבל הגוף שלי מתחיל למחות בכמה דרכים די חדשניות.

לדוגמה, בכל פעם שאני מתעורר בלילה כדי לעשות פיפי, אני מקבל אפקט מוזר של רמת סוכר נמוכה ברגע שאני חוזר למיטה. הורדתי את צריכת הקפאין שלי (נהגתי לשתות ארבע כוסות ביום) ונראה שזה פתר את המצב. אבל אף פעם לא ב-40 שנה לא חשבתי שאמצא את השתן הלילי כחוויה כה מאתגרת.

ואז יש את הכאבים שנמתחים מהישבן ועד הקרסול. או התקפים מוזרים של ורטיגו. או שחין מצחיק שצץ משום מקום.

אני מתגעגע לימי נעוריי שבהם דאגות בריאות היו הדבר האחרון שעלה לי בראש. סדרי העדיפויות היחידים שלי כללו משחקים והתמקמות, והם לא כללו תסמינים גופניים מוזרים. היום יכולתי להיות בסדר ורגע אחד, ואז להרגיש דגדוג בחזה שלי למחרת.

לחיות זה מוזר.

4. אני נופלת מהאופנה

אני כמעט קרחת בקצה ראשי, הקמטים מסביב לעיניים מתחילים, וכבר יש לי שיער אפור או שניים. כל סימני ההזדקנות הפיזיים הוענקו לי כעת. והגיע הזמן שאשא את הלפיד של הגבר בגיל העמידה.

בגלל זה, אני כבר לא מצפה לטרנד האופנה הבא. זוג ה-Doc Martens שלי מתאים לי אחרת עכשיו מאשר כשיכולתי לטלטל את הג’ינס הצמוד שלי.

החלפתי את תספורות הסלון שלי בשווי 30 דולר (בכל זאת הייתי מספרה) תמורת 2 דולר אמריקאי. יש לי עשר חולצות שחורות דומות שאני לובשת מדי יום.

מבחינתי, ההצהרה האופנתית הגדולה ביותר שאני יכולה לעשות עכשיו היא להישאר בכושר, היגייני ואדיב. הבגדים הם רק אביזרים.

לא יכול שלא להרגיש כמו בוב בסיסי לפעמים.

שכבה שטוחה של

אפשרויות האופנתיות שלי מתמעטות עם כל שנה שעוברת. צילום: NordWood Themes

5. אני מקבל קבלה

ככל שאני מתבגר, כך יש לי יותר נתונים להתבסס על החלטות אישיות. מה שאומר שהפסקתי להתנגד לנטיות האישיות שלי.

למשל, אני כבר לא מתבסס על הפריצה הספרותית הגדולה הזו או מייחל לרווח ההגרלה הזה. אני יודע מה הבסיס היומי שלי, אז אני לא מבזבז את הזמן שלי בתקווה שהמחר יביא ניסים ואבק פיות.

אם אני רוצה שדברים ישתנו, אני צריך קודם כל לעשות את השינוי הזה. לא סיכוי מרגש, בטח, אבל זה מעצים לקבל את עצמך כמו שאתה באמת, יבלות וכל זה.

אני שלילי מטבעי, אז זה אומר שאני לא הולך להעיר את כל החיוכים והקשתות בענן. זה, אני צריך להרוויח. והדרכים שלי לשביעות רצון כוללות השלמת פרויקטים קשים וטיפול טוב בעצמי.

לקח לי 30+ שנה עד שהשלמתי עם האני המופנם שלי. וזה רק אחד מההיבטים הרבים האחרים של חיי שאני רוצה לקבל. אולי כשאגיע לגיל 50, אקבל את זה שזה בסדר לֹא למצוא חן.

אני תוהה בת כמה אהיה לפני שאפסיק לדאוג למה שאנשים אחרים חושבים.

ההזדקנות אינה נסיגה

למרות הקשקושים הקטנטנים האלה, אני חייב לומר שאני כרגע בכושר הטוב ביותר של חיי, הן פיזית והן נפשית.

חזור עשרים שנה אחורה ותגיד לי שיום אחד אדאג לבריאות שלי וכנראה שאבקש ממך כל מה שאתה מעשן.

אבל הנה אני, לומדת ככל שחולפות השנים, שגיל הוא רק מספר. ואם אני מרגיש כל כך טוב בגיל 40 בהשוואה לגיל 20, יש לי הרגשה שגיל 60 הולך להיות זונה.


אתה יודע מה לעולם לא יזדקן? הניוזלטר, בו אני שולח תוכן בלעדי שלא תמצאו במקומות אחרים בבלוג. יש גם מדריך חינמי כיצד להגדיל את הבלוג שלך, אז לחץ על הלחצן למטה כדי לקבל אותו.

פוסטים דומים

Leave a Reply