סיפור קצר רומנטי
זהו סיפור על אהבה, געגועים והחתירה לשלמות.
וויל היה יזם צעיר אבל אמן בנשמה.
הוא גר בדופלקס עם המסעדה שלו בקומה התחתונה והסטודיו שלו בחדר פנוי של ביתו שהיה בקומה העליונה של הבניין. וויל היה מרוצה למדי לנהל מסעדה מצליחה ולהרוויח קצת כסף בצד עם האמנות שלו. רוב האנשים ירצו לקבל את החיים שהוא ניהל; עם זאת, בלבו שררה חוסר שביעות רצון עמוקה.
וויל הרגיש לא שלם, וזה הטריד אותו מאוד.
“אתה שלם לבד. אינדיבידואליות אפשרית רק אם היא מתגלה מתוך שלמות.” אמא שלו תמיד אמרה, אבל היא טעתה. הוא הרגיש שהוא גדל והשיג את כל מה שהוא צריך כדי לגרום לו להרגיש שלם כאינדיבידואל, אבל עמוק בפנים; הייתה ריקנות שלא ידעה עומק.
כשגדל, הוא נזכר איך היא הייתה בוהה אל האופק, מבט של עצב וגעגוע עמוק בעיניה, חושב על אהבתה, על אביו, שעזב אותם.
בחיים לא אהיה כזה. לעתים קרובות הוא היה אומר לעצמו, ולכן הוא רצה שיהיה לו בן לוויה שיגרום לו להרגיש שלם, כדי לגרום לו להרגיש שלם.
מדי בוקר בסטודיו שלו לאמנות, הוא היה מצייר לעתים קרובות ליד החלון שלו ומבחין בשכנתו מהדלת הסמוכה מטיילת בריצות הבוקר השגרתיות שלה, עוברת ליד המסעדה שלו.
קלואי…
הוא די התאהב בה ורצה לספר לה על רגשותיו, אבל הוא לא הצליח. הוא פחד, פחד מדחייה. מפחד שידחקו אותו ממש כמו אמא שלו. אז הוא רק יעמוד וצופה ליד החלון הקטן שלו בסטודיו שלו כשקלואי עברה בריצה.
גם עבור קלואי זה לא היה מצב שונה כל כך.
קלואי הרגישה בודדה. לא הרבה אנשים חלקו את תחומי העניין שלה, וזה גרם לה להרגיש לכודה, לעולם לא למצוא קשר אמיתי עם אף אחד. היא אהבה לקרוא ולהרהר בתיאוריות פילוסופיות, והעבודה בספרייה נתנה לה את ההזדמנות לחקור את התשוקה שלה.
אבל היא חששה שכל הידע, התיאוריות והתשוקות שלה לעולם לא יתקבלו על ידי איש, בדיוק כמו אביה. הוא היה ממציא, אבל הוא מת בודד, יחד עם כל יצירותיו וכל הידע שלו, כי הוא לא הצליח למצוא מקום בעולם ולא לראות את השמחה שיש לו חברה להישען עליה.
אני לעולם לא אהיה כזה! קלואי החליטה. היא רצתה לחלוק את התשוקות, השמחות והרצונות שלה ולמצוא חברות אמיתית, אבל היא פחדה.
היא פחדה שבדיוק כמו אביה, היא לעולם לא תמצא את מקומה בעולם ולא תמצא חברות אמיתית. אז היא החליטה לשמור את התשוקות שלה לעצמה ולאמץ את התשוקות של חברת החברים שלה. זה היה הדבר הכי קרוב לחברות שהיא יכולה להשיג.
היא הייתה יוצאת למסיבה כי החברים שלה רצו את זה. היא הייתה יוצאת לקניות כי חברותיה ביקשו ממנה לתייג. ולמרות שהיא לא הייתה מרוצה, היא תעשה הכל אם זה אומר שהיא לא תהיה בודדה, גם אם זה אומר לשמור את הרצונות שלה לעצמה.
“קלואי, מתי יהיה לך חבר?” חבריה היו שואלים לפעמים.
“קלואי, אנחנו מסתובבים הלילה; מותר רק לזוגות”.
היא תמיד הייתה בלחץ לשמור על קשר עם חבריה רק כדי שהיא לא תאבד את החברה שלהם. והיא לא יכלה לספור את מספר הפעמים שהחברים שלה יכירו אותה עם בחור בניסיון לעזור לה לא להרגיש מנותקת. אבל קלואי לא הייתה מוכנה להיפתח רק בפני אף אחד.
קלואי יכלה להרגיש את הלחץ. אם לא תהיה לה חבר בקרוב, היא תישאר מאחור. האם היא צריכה לקבל בחור רק כדי שתוכל לארח לה חברה? אבל מה אם הוא יגלה על תחומי העניין המוזרים שלה, וגם כל החברים שלה יגלו?
יום אחד, היא עשתה את ריצת הבוקר השגרתית שלה על פני המסעדה של וויל, והפעם היא עשתה ריצה עם אחד מהחבר’ה שחבריה הכירו לה. הוא היה ספורטאי ונראה שהוא מתעניין בה באמת.
באותו רגע, וויל היה ליד חלונו, צייר על בד ריק. בדיוק כשקלואי עברה ליד עם הזר האלמוני הזה, ליבו צנח לתוך בטנו, והרג את כל הפרפרים שהתעכבו שם.
מי זה הבחור הזה? הוא שאל את עצמו, חש מאוים. זה היה רק הגיוני שאם הוא לא יעשה מהלך, במוקדם או במאוחר, קלואי תילקח על ידי מישהו אחר.
וכך, הוא קיבל החלטה.
כדי למזער את סיכוייו לדחייה, הוא ילמד עליה הכל ויגרום לה להתאהב בו. אז במשך שבועות רבים, הוא ניסה ללמוד כמה שיותר על קלואי.
וויל חשב שמכיוון שהיא תמיד מסתובבת עם הבחור שעשה איתה ריצות בוקר, אז היא חייבת לאהוב בחורים בכושר, אז הוא נכנס לחדר כושר כדי להתאמן.
הוא הבין שמכיוון שהיא תמיד מסתובבת עם חבריה, היא אהבה מפגשים חברתיים, אז הוא השתתף במפגשים חברתיים נוספים כדי לבנות את כישוריו החברתיים. הוא חשב שהיא ספרנית, אז הוא היה מבקר לפעמים בספרייה שבה היא עבדה ומבקש ממנה המלצות.
במהלך שיחת החולין שלהם, הוא היה מתבונן בה, והוא שם לב לאופן שבו עיניה מוארות כשדיברה על המלצות הספרים שלה. הוא גם הבחין בידע הרב ובמסקנות המבריקים שלה. אז וויל החליט שהוא יקרא את כל המלצות הספרים שלה כדי שתמיד יהיה להם על מה לדבר.
בינתיים, קלואי הרגישה לכודה. החברים שלה דחפו אותה לצאת עם הספורטאי, והיא לא הייתה מוכנה להיפתח לסתם אף אחד. אז היא קיבלה החלטה. היא הייתה מזמינה אותו לספרייה שלה ותספר לו הכל על עצמה ועל תחומי העניין שלה. ואם הוא עדיין היה מעוניין בה, היא תקבל אותו כחבר.
אז היא נפתחה בפני הספורטאי, וסיפרה לו על הרצונות שלה לקרוא, ללמוד, ליצור ולהעביר את הידע שלה. אבל הספורטאי התעניין בה רק כי היא נראתה חברותית. עד כמה שהוא ניסה להתנהג כאילו הוא מעוניין בה בגלל התשוקות שלה, קלואי ידעה שהוא לא.
עצב עמוק עלה עליה, והיא התאכזבה מעצמה שנפתחה אליו. אבל מה שהיא לא ידעה זה שבזמן שהיא נפתחה לגבי תחומי העניין שלה בספרייה, גם וויל היה שם והקשיב לכל מה שיש לה להגיד.
זו ההזדמנות שלי, הוא חשב לעצמו. אם אני אראה לה שהאינטרסים שלי ושלה מתאימים, אז היא תקבל אותי בוודאות.
וכך, וויל הבטיח שילמד יותר על תחומי העניין שלה בפילוסופיות, תזה מדעית וספרות. הוא הבהיר לה את זה יותר ויותר והבין שקלואי התחממה אליו.
“אם לא אשאל עכשיו, לעולם לא אקבל הזדמנות טובה יותר,” אמר וויל לעצמו. וכך, אזר את כל האומץ שלו, וויל התוודה על רגשותיו כלפי קלואי.
היא הייתה המומה בהתחלה אבל חשבה לעצמה, מעולם לא מצאתי בחור שהיה כל כך מושקע בתשוקות שלי. אולי אוכל לתת לו הזדמנות.
וכך קלואי קיבלה את וויל כבן לוויה שלה. וויל התמוגג מכך שקלואי הוא האדם שיגרום לו להרגיש שלם.
קלואי התנתקה יותר מחברת החברים שלה, ויל התרחק לאט מהאמנות שלו. לעתים קרובות הם היו מבלים יחד במסעדה שלו ומדברים על דברים רבים.
אבל משהו לא היה בסדר.
חוסר שביעות הרצון העמוק הזה והצורך לקבל בן לוויה שיגרום להם להרגיש שלמים מעולם לא עזבו.
וויל גילה שכדי לשמור על תשומת לבה ועל אהבתה, הוא צריך לעמוד בקצב של מאגר הידע שלה. למען האמת, זה היה גוזל אנרגיה וגזל זמן.
סוף סוף יש לי את מה שאני רוצה, אבל האם זה כל מה שיש בזה? שאל את עצמו.
גם קלואי לא הייתה שונה בהרבה. היא גילתה שוויל עושה מאמץ מכוון לשמור על אהבתה, ולמרות שהיא הייתה מתוקה, זה לא היה נכון. היא הבינה שהיא לא יודעת כלום על וויל. הוא מעולם לא דיבר על שום דבר שלא מצא חן בעיניה, מעולם לא חלק תובנות עמוקות לגבי לימודיו, ומעולם לא חשף דבר על שאיפותיו.
סוף סוף יש לי את מה שתמיד רציתי, אבל זה מרגיש לא נכון, היא חשבה לעצמה.
שניהם בזבזו את זמנו של זה.
וכך לילה אחד, כשוויל הלך לישון, הוא הרהר בדבריה של אמו. “אינדיבידואליות אפשרית רק אם היא מתפתחת מתוך שלמות.” רק אז הוא באמת הבין את המשמעות של המילים האלה. הוא לא היה צריך מישהו אחר כדי להרגיש שלם. הוא כבר היה שלם, וככל שהוא הבין מהר יותר כך ימצא אהבה אמיתית מהר יותר.
וויל החליט לחלוק את התובנה שלו עם קלואי למחרת בבוקר כשהם שוחחו על כוס תה. וקלואי החליטה לחלוק את דאגותיה עם וויל.
“וויל, מה הרצון הכי גדול שלך? מה היית מחשיב את ההישג הכי גדול שלך בחיים?” שאלה קלואי כשהם לוגמים תה ביחד.
וויל נדהם. זה לא היה קו המחשבה הרגיל שלה. בתחילה, הוא חיפש בתוכו איזו תשובה פילוסופית עמוקה מהספרים שקרא. אבל הוא ויתר והחליט לענות מלבו.
באנחה, ענה ואמר;
“אנחנו חיים בעולם שבור קלואי. תמיד ראיתי את התפקיד שלי כאמן לנסות ליצור שלמות”.
בתשובה הזו, קלואי חשפה חיוך מכל הלב. “זה בערך הדבר הכי עמוק והכי כנה שאמרת לי אי פעם,” היא אמרה.
היא שיתפה איך היא תמיד הרגישה לא במקום בעולם וחשבה שמציאת בן לוויה שדומה לה תפתור את הבדידות הזו. אבל היא טעתה.
“אמא שלי הייתה אומרת שהאינדיבידואליות צריכה לבוא רק ממקום של שלמות”, אמר לה וויל. “עכשיו אני באמת מבין את המילים האלה.”
הוא הביט בעיניה ואמר;
“קלואי, אהבה אמיתית תמצא אותך רק כשתבין שאתה שלם לבד.”
עיניה של קלואי דמעו לנוכח המילים האלה.
“שמעתי הרבה ציטוטים פילוסופיים בימי חיי,” אמרה קלואי. “אבל זה היה אולי העמוק מכולם.”
מאותו רגע, קלואי וויל הפכו לחברים אמיתיים. הם החליטו שעדיף להיפרד ולמצוא מטרה אמיתית במה שהם עושים, בידיעה שהם כבר שלמים כמו שהם ושיום אחד, אהבה אמיתית תמצא אותם בכל מקום שהם יהיו.
