Flash Fiction
הם אמרו שאם תסבול מזריקת ראש, לא תרגיש כלום. הו, כמה שהם טעו.
זה כאב כמו לעזאזל.
שכבתי שרועה על הקרקע של חדר המלון שלי בלי כלום מלבד מכנסי הג’ינס הענקיים שלי, לופתת את ראשי בכאב.
הרצפה הייתה קרה, אבל למרות היותה ללא חולצה, לא יכולתי להרגיש את זה מכיוון שהרגשתי קהה בכל הגוף. יכולתי ממש לשמוע כשהדם בוורידים שלי נחפף לראשי, ולבי פועם במהירות בניסיון נואש לעצור את הייסורים, אך מעביר לסירוגין דפיקות של כאב לראשי בכל פעימת לב.
אפילו לא זכרתי איך הגעתי לכאן. איך כל זה קרה? זה היה מהיר ומדויק, צילום הראש הרעיד את מוחי. זה נס שנשארתי בחיים.
החברים שלי הזהירו אותי, אבל לא הקשבתי. עכשיו הייתי שרוע על הקרקע, מתפלש בחרטה כשהראייה שלי היטשטשה. הייתי על סף איבוד הכרה, ולמרות שנאבקתי, זה לא הועיל.
הדבר האחרון שראיתי היה בקבוק הזכוכית שוכב על הקרקע ליד הראש שלי עם התווית- ירייה בראש
נאנחתי מכאב, כשהגוף שלי איבד את כוחו והכרתי התנודדה. הדבר האחרון שאני זוכר היו המילים שאמרתי לעצמי;
לעולם לא הייתי שותה שוב.
